משפחת אשדות

הגענו לערד ב – 23.9.1963 בכדי לבנות את חיינו ולשלבם במקום חדש ומבטיח.
התגוררנו בתחילה באסבסטון בגודל של 40 מ"ר.
כאשר המשפחה עמדה לגדול קבלנו אסבסטון גדול יותר – 48 מ"ר. זו הייתה חוויה שתיזכר לעד. מי שלא חווה את ההווי הנפלא ששרר במקום זעיר זה – הפסיד, מכיוון שאינו יכול להעריך את השמחה ששררה עם הנחת כל אבן שפה של מדרכה או כל צמח שנשתל והראה סימני לבלוב. את הרגשת המשפחתיות וביחד. 
כמובן שמרחק הזמן הופך לנוסטלגיה. את זיכרון הניתוק בזמן השיטפונות הגדולים, את טלטולי הדרך צפונה ודרומה . הויכוחים האינסופיים במעברים מחבל – למועצה – לעירייה.
הביקורת האכפתית לחיוב ולשלילה.כמה חבל שנשארנו קומץ קטן של גרעין מתחיל. סבים וסבתות למשפחות ענפות שהתפזרו ברחבי הארץ והעולם.