בשנת 1960 דוד פייר כעובד מע"צ עבד בהכנת התשתית לכביש שוקת – ערד. 
שמשון פייר – אחיו הצעיר, השתחרר מהצבא קבע והתעניין בהתיישבות בערד. דוד התלווה אליו למחנה הקדמי של מנת לקבל פרטים על המקום. תמה שוחט, שהייתה פקידת האכלוס, שבתה את ליבם והפנתה אותם למפגש הראשוני של המתיישבים בקריה בתל אביב.הגענו לערד שתי המשפחות (שמשון ודוד פייר) עם פעוטות בתאריך 11.11.62 בשעה 18:00 כשבחוץ היה כבר חשוך. בבדיקה הראשונית הסתבר שחסר פקק חשמלי. דוד התרוצץ למצוא פקק כדי שיהיה לנו קצת אור בצריף מספר 62. מבלי לחשוב פעמיים נכנס לדירה בצד השני של הצריף ושלף משם פקק על מנת לספק לנו אור בצריף, שראינו אותו לראשונה רק בבואנו לכאן. מסביב לצריף היה רק חול וחול.עם הזמן התארגנו והמשפחות מסביבנו, כולן כמונו צעירים עם פעוטות, והאווירה היתה נהדרת עם המון אופטימיות.
יום ההתנחלות שנקבע ל- 21.11.62 היה טקס חגיגי בהשתתפות יוזמי הקמת ערד. ערב חנוכה ראשון בערד, הגשמים שטפו את הכביש החדש וכמה חבר'ה, בינהם דוד ושמשון, נתקעו בשוקת מבלי יכולת לחזור הביתה. איתם היה גם סרט הקולנוע, שהיה חייב להגיע לערד על מנת שאפשר יהיה לצפות בו עוד באותו ערב. החבר'ה נעזרו בבדואי, קשרו חבל, כשניסה הבדואי לחצות את השיטפון לא היה לו אומץ להמשיך והוא חזר בו. אז דוד קשר לעצמו את החבל, חצה את השיטפון וקשר את החבל לסלע בצד השני של הכביש (שלא היה כבר), וכך עברו שאר החבר'ה. הם המשיכו הביתה עם אוטובוס שהיה תקוע בצד השני של הכביש (מכוון ערד).הכביש לערד נשטף מספר פעמים בימים גשומים. בימים כאלה אספקת הלחם והחלב הגיעו במסוק. הדרך לשכונת הצריפים עברה דרך מגרש הכדורגל של היום, ובמים גשומים הייתה מוצפת. שירותי אגד הגיעו עד למחנה הקדמי בלבד. קירות הצריפים הדו משפחתיים היו דקים ולעיתים קרובות שמשנו שמרטף לילדים שהתעורר בצד השני ודאגנו להרגיעם עד לבוא ההורים. היה מספיק להגיד לילד "אני הולך לקרוא לאמא" מבלי לצאת מהמיטה והילד היה נרגע.
המלון של ברוך שימש כקולנוע, והכיסאות היו ניידים. לסרט יצאנו בנעלי בית, בהפסקות קפצנו הביצה כדי לוודא שהכל שקט לא רק בבית שלנו אלא גם אצל השכנים.
היינו 20 משפחות צעירות, למסיבות ולאסיפות תושבים יצאנו לשטח בדרך לסדום. שרנו, שמחנו, רקדנו ביחד, לפעמים התווכחנו. 
הרגשנו כקיבוץ קטן, זאת בהנחיית מספחת אבנרי וחברים נוספים. 
האקלים המיוחד והיבש של ערד שימש נושא למחקר בהנחיית דר' פרנק מבית חולים בלינסון. במסגרת המחקר הגברים נצטוו לשאת בקבוק על מנת למדוד את כמויות הנוזלים שהגוף מאבד. 
אי אפשר שלא להזכיר את האחות סוזי שהייתה לנו אחות ורופא גם יחד.
בינואר 63 נולד הבן הראשון של ערד. היה זה ארז פייר, בנו הבכור של שמשון. כאופציה למתנת לידה הובטחה למשפחה חינוך תיכון חינם, אך הם בחרו בעגלה, באופציה שנייה ושימושית. אנחנו היינו הראשונים במשפחתנו שהתיישבו בערד. בעקבותינו הגיעו ראובן פייר ואם המשפחה, הגב' קלרה פייר, וכן נפתלי וין ומשפחתו.