שולחן, כיסא וילד
כתבה: ויויאן גריס
ערד - סיפור אהבה
"התאהבנו. ערד הילכה עלינו קסם. נראתה בעינינו כמו עיר מפלנטה אחרת. עם השקיעות האדומות ביותר ונופי מדבר בצבעי אקוורל. רחובות רחבים ונקיים של עיר מתוכננת היטב. בעיקר אהבנו את החום והאיכות האנושית של תושביה. החלטנו לעבור למקום הקסום הזה, בחרנו בערד". כך התחילה מירי את סיפורה איך הגיעו לערד בשנת 1977.
הפעם ארחנו בחצר המוזיאון את מירי ואדי שרוסטר. התחלנו כמובן במחרוזת שירים עבריים עם דודו ויוסי והמשכנו באווירה אומנותית יצירתית לשמוע את מירי מספרת בכישרון רב על הימים הראשונים של הקמת הסטודיו לציור של אדי ומירי בצריפים. ברקע הסיפורים הוקרנה מצגת תמונות ויצירותיהם של הילדים שהשתתפו בחוגי האומנות. רוב המשתתפים זיהו את ילדיהם או את ילדי השכנים היצירתיים.
מירי המשיכה בסיפור האהבה לערד: "בלילה יצאנו לטייל בשכונה וראינו חנויות ששכחו להכניס את הסחורה פנימה. למחרת הערנו את תשומת לבם של הסוחרים והם הסתכלו עלינו בחיוך ואמרו: מה פתאום שכחנו? אף אחד פה לא גונב. ברגע זה ידענו שזה המקום שאנו רוצים לחיות בו. ערד הייתה פנינה תרבותית בלב המדבר, פסטיבל ישראל הופיע בערד ובירושלים בלבד. ההצגות והסרטים החדשים ביותר. במרכז, בית קפה '' עוגית'' בסגנון ''כסית'' התל אביבי, עם קפה איכותי ועוגות שוות."
הרשמה לחוגים מפה לאוזן מירי ואדי החלו ללמד אמנות בבתי הספר, אבישור ובתיכון. לאחר שעברו ועדת קבלה רשמית בראשות בייגה שוחט ויובל שחף והציגו תיק עבודות הם קיבלו צריף בשכונת הראשונים. הם היו ממקימי קריית האמנים פתחו בה גלריה וחוגי אמנות שהיו לשם דבר מוקד עלייה לרגל, להשתלמויות מורים, ילדים ונוער מכל הדרום.
"יום אחד פנתה אלינו דיאנה, הרכזת לאמנות בתיכון, וביקשה אם נוכל לפתוח חוג לציור עבור בתה." סיפרה מירי על פתיחת הסטודיו: "באותו שבוע פנתה גם מורה מאבישור והציעה שנפתח חוג אמנות עבור התאומים שלה. היא אמרה שהיא תעניין עוד 3 ילדים. וכך התחלנו עם 6 ילדים: שרון דולב, שי וענת שקד, אסתר עמר, ענבל כלב ודודו זמיר. היה לנו שולחן אחד, שני כסאות בסטודיו וכל שבוע היינו סוחבים ברגל הלוך ושוב 4 כסאות מהבית, ותבנית עם עוגה לילדים. החוג נמשך 3 שעות מרתקות וכאשר היו באים ההורים לאסוף את הילדים אף אחד לא רצה ללכת הביתה. עבדנו באהבה רבה מכל הלב, נהנינו מכל רגע וגם זכינו להערכה. כעבור שבוע החוג הכפיל את עצמו. ואחרי שבוע שוב. לא היו לנו מספיק שולחנות וכסאות. אבא של אדי בנה לנו מדלתות ישנות שולחנות ארוכים ועשינו מגבית של כסאות. צבענו אותם בצבעים עליזים. קישטנו את הסטודיו עם תמונות של פיקאסו, רנואר, וואן גוך ומשבוע לשבוע החוג גדל וגדל. יום אחד הופיעה אימא וילד בפתח הסטודיו. התנצלנו שאין לנו אפילו מקום אחד. 'אין מצב שהילד שלי לא ילמד בחוג הזה' מחר אני מביאה שולחן, כיסא, וילד.' וכך היה."
מירי הפליאה בסיפוריה ובחוויות עם הילדים היצירתיים , סיפרה על איך מציירים מתחת לשולחן עם ילדה ובובה, על הילד שאהב לצייר כשהוא יושב להנאתו על ענף העץ שבחצר, על הפסקות התה היפנית שהילדים אהבו. "בחוגים נהגנו לעשות הפסקת תה עם עוגיות. הילדים אהבו את הטכס וחיכו לו כל השיעור. בסדנת פיסול קרמי, הילדים יצרו ספלי רקו קטנים, יפנים מצופים גלזורה צבעונית. שריפת הספלים נעשית בבור באדמה מלא פחם ועץ בשריפה בחום גבוה, התוצאה לעולם אינה צפויה. זו הייתה סדנה חווייתית מאד לילדים ובסופה, שתינו תה בספלי הרקו הקטנים, בהסבה יפנית על מחצלת. בנועם, ובלגימות קטנות.
בימים ההם, היינו קונים לחם שחור טרי וחם במכולת ביעלים, פורסים ביד לפרוסות עבות, מורחים בשכבת ריבת משמש ביתית ועם כוס תה חם, הילדים היו משתגעים על זה.
יום אחד הגיעה נחמה אהרונסון לסטודיו ואומרת: מירי, תראי לי איזה לחם את נותנת לילדים? הילדים שלי לא מפסיקים לדבר עליו. אני קונה את לחם הדגנים הפרוס הכי יקר, והם לא רוצים לאכול ומבקשים רק את הלחם של מירי. התביישתי להראות לה שזה לחם שחור אחיד, הכי פשוט וזול."
המשכנו להקשיב בעניין רב על תקופת קייטנת גורמה, אמנות ותיאטרון שהפעילו מירי ואדי בסטודיו, על תקופת הפסטיבלים וארוחות הבוקר המשותפות ועוד.
"רוב הילדים בסטודיו היו ברוכי כשרונות, קטנים וגדולים, ציירו ופיסלו", נזכרת מירי: "ואנו הדבקנו אותם בלהט היצירה. היה לנו אמון רב ביכולות הילדים ואכן התוצאות היו מדהימות. תלמידנו הגיעו להישגים מרשימים ביותר שהוצגו וצולמו בתוכניות טלוויזיה ובעיתונים."
בהמשך הערב ראינו קטעי ראיונות עם הילדים היצירתיים, הבובות והפסלים של מירי ואדי, ראינו את דן מרגלית הצעיר, תערוכה בפריז ועוד. הם הכינו תפאורות להצגות וטכסים. ויצרו את '' הסבתא של ערד'' האוסקר שחולק לשושנה דמארי זמרת הדור ויתר הזוכים בפסטיבל הזמר העברי הראשון בערד. הציגו תערוכות ברחבי הארץ והעולם, עבודותיהם נמצאות באוספים של מלכים ונשיאים.
מקריית האמנים – לרובע אמנים מירי ואדי היו אחרוני האמנים שיצאו מקריית האמנים, ואחריהם הרסו את הצריפים עד היסוד. לפני 6 שנים הציע להם ראש העיר לעבור לרובע אמנים, שנפתח באזור התעשייה של ערד. הם קיבלו מבנה תעשייתי הרוס ונטוש כמו חורבה, אבל הם לא התייאשו ושיפצו והפכו אותו לפנינה תיירותית . הם הקימו את '' מוזיאון בובות הקומדיה דל ארטה''.
כיום אוטובוסים מביאים מבקרים מכל הארץ, שנשארים פעורי פה ולא מאמינים שראו אטרקציה כזו דווקא בערד. והם אומרים שבשבילם ערד – '' זה ''מוזיאון הבובות''.
מירי מסכמת : "יש לנו עוד רצון להשקיע במקום ולהפוך אותו לאתר עלייה לרגל. יכולות רבות וחלומות לסמן את ערד על המפה, ולמתג אותה כעיר של אמנות ותרבות."
היה זה ערב חוויתי טעים ונמס בפה- מירי הכינה לכיבוד המשתתפים עוגיות חמאה כמובן לפי המתכון המופיע בספר הבישול החדש שלה. עכשיו מירי אנחנו מצפים לספר הסיפורים שלך.
המפגש הקרוב מפגש חגיגי ומיוחד ביום ראשון 8/7/12 בשעה 19:30 "סיפורי הופמן" הופמן מגיע לערד לביקור נוסטלגי ויספר את סיפור הקמת הקולנוע בערד. אתם מוזמנים לבוא ולספר את החוויות שלכם מהקולנוע האגדי בצריפים.
