פסל הבולבוסים, המיתמר לגובה 15 מטר, הוקם כסמל להקמת העיר ערד ולצמיחתה בעתיד, משתלב בנוף המדברי והארבני בתוך גן החמישה הממוקם בכניסה לערד בצומת הדרך לים המלח. את ''עמוד הבולבוסים'' העשוי אבנים מעוגלות ושטוחות המאפיינות את האזור והמוצבות זו על זו דוגמת פירמידה – תכננו ויצרו בתקופת הקמת היישוב האדריכל יונה פיטלסון, האמן גדעון פרידמן נתנאל רחמים ועמוס סער תושבי ערד.

סיפור הקמת הפסל הגבוה מרתק ומרגש. נפגשתי עם שלושת השותפים עמוס סער, גדעון פרידמן והרב רחמים נתנאל. עיניהם הנוצצות ופניהם הזורחות בזמן סיפור "הפסל" האירו את החדר כולו. כל אחד והסיפור שלו. לאחר שעבדו במרץ בהקמת בתי הצריפים הראשונים, הבינו לאחר זמן קצר שהאדמה בערד היא אדמה סלעית וברובה צור קשה. היה ברור שיש צורך במכשיר חציבה מקצועי כדי להתקדם בעבודת בניית העיר. הם החליטו לרכוש קומפרסור בשותפות.

חברי קבוצת "ספיר"

הם היו שלושה חברים שיצרו קבוצה בשם "ספיר" - ראשי התיבות של שמם סער-פרידמן-רחמים והוסיפו את האות יוד – שם האלוקים הקדוש ברוך הוא. גדעון שהיה נגר היה אחראי על עבודות הבטון והטפסנות, עמוס על עבודות החשמל ונתנאל אחראי על עבודות החציבה והביוב ועל הכספים.

חברת סולל בונה זכתה במכרז לבניית בתי העיר. כשהמנצח על המלאכה נציג סולל בונה הוא לא אחר מאשר בייגה שוחט הצעיר. שלושת החברים נאלצו להתמודד עם הדרוזים על מקום העבודה , לבסוף בעזרת "הפנקסים האדומים" זכו בעבודות החציבה. כך הם בנו את הקולנוע הראשון, "הקולנוע של הופמן", את שורת החנויות ואת בית הקפה, בנו את אכסניית הנוער  ואת הבתים בשכונות החדשות. בחציבות הקרקע ליסודות הבניינים גילו את אבני הבולבוסים.

מקור השם הוא בערבית תפוח אדמה- בולבוס בגלל צורתו הפחוסה. מקורם האורגני ותהליך היווצרותם של הבולבוסים ברור ונראה היטב באלה השבורים: שלדים מקוריים, מאובנים. שריד אורגני כמו שלד דג, שנח בתוך הבוצה לא התפרק בסביבה הדלה בחמצן והפך לגרעין התגבשות של קלציט. הקלציט הלך והתגבש סביבו. במקרים רבים אף פירק אותו והחומר האורגני המקורי נהפך למאובן. תהליכי דיאגנזה מיצקו את הסלעים סביב הכדור, ובלחצם של אלה תחת כוח הכבידה קיבל הבולבוס את צורתו הפחוסה.

באזורים רבים התפרקו סלעי הסביבה ונחשפו הבולבוסים. שדה בולבוסים ידוע נמצא דרום-מזרחית לשמורת הר צין בנגב, מצויים גם אחרים. באזורים שונים באזור הדרום ניתן לראות את הבולבוסים מציצים מתוך הסלעים בתוכם נוצרו. היום, בולבוסים הם ערך טבע מוגן על פי חוק בישראל‏.

רעיון יצירת הפסל

גדעון פרידמן, שהיה איש יצירתי אסף כמה בולבוסים קטנים הניחם אחד על גב השני ויצר עמוד בולבוסים קטן לעיצוב הגינה על יד הצריף. לחיזוק הפסל המיוחד החליט גדעון לייצב את הפסל במוט ברזל שהחדיר לתוך מרכז האבנים.

הפסל משך את תשומת לב כל התושבים ובמיוחד את עינו של יונה פיטלסון שהיה אדריכל העיר. מדי ערב ישבו להנאתם בגינה המטופחת ודמיונם הרקיע לשמיים. הם השתעשעו במחשבה האם יוכלו להקים פסל גבוה ומיוחד מבולבוסים גדולים יותר? הם ערכו תוכניות אך עדיין לא היו מוכנים להרמת הפסל מעלה.

באותה תקופה היה פונדק מנהל חבל ערד. שלא כל כך אהב את הרעיון של הפסל הגבוה ולא נתן את אישורו לבנייתו. אבל גדעון לא ויתר על הרעיון והתחיל להתעניין בנושא חיזוקים לבנייה בבטון ובנייה מיוחדת וכך הגיע לאזור בנייה בתל אביב שם פגש קבלן שהתמחה ביציקות בטון בשיטה חדשה לחיזוק על ידי השחלת צינור חלול במבנה ואחר כך משחילים מוט פלדה המותח ומחזיק את הקורה היצוקה. גדעון החליט ללמוד את התהליך וליישם אותו בבניית הפסל שלו בכניסה לעיר.

בינתיים פיטלסון האדריכל ואורי רפאלי המהנדס בדקו היטב את התוכניות והשימוש החדש במוט הפלדה למתיחה ונתנו את אישורם להתחיל בהקמת הפסל. מייד יצאו גדעון וחבריו דוד פייר, שלמה חביב, אבינועם יניר מקבוצת מובילי ערד ואחרים, לאסוף את האבנים מאזור כסייפה מוואדי אפעה, הם אספו עשרות אבנים ענקיות שבצבצו שם בשטח. הם בחרו במתאימות ביותר והחלו את עבודת הקדיחה והחציבה במרכז האבן. לאחר כמה ימים של עבודה מפרכת הכול היה מוכן להרמת הפסל לגובה.

אבל חברים או לא, כמו בכל הסיפורים והאגדות דווקא בזמן האמת החלו ספקות לעלות בין החברים בנושא יכולת ביצוע העבודה. עמוס סער החליט לעזוב את קבוצת "ספיר". הקבוצה התפרקה וגדעון ונתנאל המשיכו בהתמודדות עם הרכבת הבולבוסים, וקראו לעצמם "גן ערד" ראשי תיבות שמם ג- גדעון נ- נתנאל.

ובערד אין סיפור ללא סופות חול ורוחות. מספרים כי בלילה שבו סיימו את עבודת הבנייה החלו רוחות חזקות ביותר באזור וסופת חול מילאה את האוויר עד אי יכולת לראות דבר ולנשום. בלילה זה עפו בצריפים הגגות שלא חוזקו דיים. מתכנני האנדרטה דאגו ביותר שלא יקרה אסון. אבל, עם בוקר התברר כי הפסל שרד את הסופה ועומד איתן במקומו ורק פיגום העץ שהיה סביב הפסל נהרס כליל. עבודת הפסל הושלמה לאחר חיבור וחיזוק כל קצוות מוטות הפלדה בראש הפסל בדרך מיוחדת של "סייג" לכל מוט בנפרד והידוק אל אבן הראש.

סמליות הפסל

חומר מקומי – בולבוסים מאזור ערד - ניצול משאבי הטבע הסביבתיים, מסמל את השותפות עם הבדואים שעזרו רבות בבניית בתי העיר, ומאזכר סימון מסורתי במרחב הבדווי המדברי. סימון מתחם או דרך מסומנת על ידי הנחת מספר אבנים מוסכם אחד על השני כמגדל – בדומה לפסל הבולבוסים. בשפה הבדואית המקומית נקרא "רוג'ום" או "חדאד"- כלומר הפרדה בין שטח לשטח. כאן יש אמירה חד משמעית לסימון שטחה הריבוני של העיר ערד.

יש בו בפסל איזה הוד והידור. עד כמה שידוע הוא המונומנט היחיד בארץ שאין עליו גרפיטי. כמו כן, מעצם צורת בנייתו של אבן
גדולה ורחבה ואחריה אחת קטנה יותר ושוב אחת רחבה אין אפשרות לטפס למעלה ולסכן את השובבים המטפסים.

פסל מואר

 צילום מאתר הפייסבוק של עירית ערד

אנשי האחזקה של העירייה השלימו לפני כמה שבועות התקנת מערכת תאורה חדשה לפסל הבולבוסים בגן החמישה. מדובר בגופי תאורה מסוג "לד" חסכוניים מאוד, ידידותיים לסביבה ובעלי עוצמה חזקה, המערכת פועלת באמצעות מחשב . הפסל יואר כל לילה בכול ימות השנה משני כיוונים מרח' יהודה ומכביש 31.

 

אנדרטה- נר זיכרון לחללי צה"ל - "גן החמישה"

הגן סביב לפסל הבולבוסים ולנר הזיכרון נקרא ''גן החמישה'', על שם חמשת החיילים תושבי ערד שנהרגו במלחמת ששת הימים: שלמה פימה, נפל ברצועת עזה 5/6/1967 . ראובן שדה נפל בירושלים 6/6/1967 . אלימלך הרטמן, נפל ברמת הגולן 9/6/1967 . עמוס נרדי, נפל ברצועת עזה 10/6/1967 . דוד פלס, נפל בסיני 11/6/1967. יהי זכרם ברוך.

בשנים הראשונות 1962 עד 1967, טכס יום הזיכרון לחללי צה"ל התקיים במרכז הצריפים ונר הזיכרון היה מאולתר עם עמוד וצלחת. לאחר נפילת חמישה מתושבי העיר פנה איציק זגורי שהיה בעל מסגריה באזור התעשייה, לעוזי חיימוביץ מזכיר העיר דאז, והציע לעצב נר זיכרון קבוע לזכר הנופלים. בישיבת המליאה היה ברור כי המקום המתאים ביותר להעמדת נר הזיכרון ולעריכת הטכסים הוא גן פסל הבולבוסים אשר ישמש אתר הנצחה לחללי צה"ל ומאז נקרא "גן החמישה".

רעיון עיצוב נר הזיכרון

איציק תכנן את האנדרטה כעמוד העשוי מחוליות גדולות משרשרת הקושרת את עוגן האוניה. איציק פרק את השרשרת לחוליות וריתך אותן זו לזו, כך יצר עמוד איתן וגבוה. שותפו לעבודת הריתוך והיצירה היה מקס הירש ז"ל. הם ריתכו אל החוליות המעוצבות גם רובה וכובע פלדה ויצרו צורה של נר גבוה ויציב כמו החיילים העומדים זקופים במשמר כבוד. בסיס הנר בנוי ממתכת בצורת מרובע שכל אחת מפינותיו מעוצבת בגובה שונה. כמובן שעם סיום העבודה תרמו השניים את האנדרטה לעיר.

במשך השנים הפך המקום אתר הנצחה - סמל וזיכרון לכל חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. בערב יום הזיכרון מתקיים טקס קצר, בהשתתפות תושבי ערד, הנפת דגל ישראל הדלקת הלפידים הנחת זרים ולסיום שירת התקווה.   

הצילום הועתק מאתר עיריית ערד