סיפור הקמתה של ערד הוא מיוחד ומרתק. בכל פעם שומעים סיפור נוסטלגי מזוויות ראיה מגוונות וחווייתיות של מייסדי ערד ובני הדור השני. נפגשנו שוב ביום ראשון בערב בחצר המוזיאון, שרנו משירי ארץ ישראל ושירי ערד עם דודו שי ויוסי פרץ על האקורדיון. היה ערב נעים ללא הברחשים שסבבו אותנו במשך היום, עם תחילת המפגש הם נעלמו כלא היו. מרגש מאוד היה לשמוע את אורי פרי משתף אותנו בסיפור הגעת המשפחה לערד ותגובת ההורים שלא הבינו את הבחירה במדבר המאובק לבניית ביתם כמקום המתאים ביותר לגידול ילדיהם. ברכה התאהבה במרחבים ובשקט המדברי - "אין פה שום דבר, זה בדיוק המקום שאנחנו צריכים לגור".

באותה תקופה סיפר אורי, כשאנו מתבוננים במצגת התמונות שהכין: הטיול בערד עם הילדים לא היה לקניון לקניות או לשדה הפרחים אלאאיסוף אבנים. הילדים נשאו סלסלה ומילאו באבנים מיוחדות מהסביבה ואחר כך החליפו אבנים בין הילדים כאוסף מכובד. יפעת, בתם של ברכה ואורי ספרה על הילדות המאושרת והשמחה בערד הקטנה ומשחקי הרחוב כמו קלאס, קפיצה בחבל המהנים עם קבוצת הילדים המגובשת. אורי הוסיף כי באותה תקופה חיי התרבות היו מגוונים: המקהלה, קבוצת התיאטרון, קבוצת כדור-עף, ואפילו קבוצת כדורגל נשים שגם ברכה השתתפה, המסיבות והסרטים במלון של ברוך ואחר כך בקולנוע של הופמן. כמובן שהייתה גם פעילות מפלגתית, וסיפור היריבות בין מחנה בייגה למחנה פונדק.

הוא הרחיב ותיאר אתפגעי הטבע, המלחמה בסלע, הפיצוצים לפני הבניה והאבק הרב שהיה ממלא את הבתים באבק דק ולבן. על התחנה המטאורולוגית בניהול אקרמן, על הגשמים והרוחות החזקות מעל 80 קמ"ש. להמחשת הווי מזג האוויר הכינה קבוצת התיאטרון הצגה "המתאבד באוויר טוב".

אנקדוטה מפתיעה על תקופת הדיור בשכירות עמידר בשנה הראשונה- רוב התושבים היו קיבוצניקים שהגיעו ללא הון עצמי, לא היה להם כסף לשלם לשכר דירה. מנהל עמידר הציע הסדר מיוחד "כשתרוויחו – תחזירו". החיים בצריפים היו לא קלים אבל מעניינים, במיוחד כשקירות החדרים היו דקים ושמעו את כל השיחות של השכנים. בהמשך, תיאר איך השיגו פרחים לשבת. הפרויקט - מחקר "שתייה מרובה במדבר". כולם הסתובבו עם בקבוקים מלאים בתוצרתם בדרכם למרפאה. המחקר כלל גם את הפזורה הבדואית והבדיחה על "שתן של גמל". עוד סיפר אורי בהומור על עבודתו בסולל בונה יחד עם בייגה שוחט, על פרוייקט בנה ביתך וייחודו לערד. אורי, שופע בסיפוריו השאיר אותנו עם טעם של עוד.

לסיום הערב צפינו בסרט המופע שהכינו החברים בחגיגות העשרים לערד וקטעים נוספים וחווינו יחד אתם את השמחה של בניית העיר והתפתחותה.

והחשוב מכול - העתיד- יש דור שני ושלישי למשפחת פרי שעובד ומגדל את הילדים-הנכדים בערד.